החלטה בתיק ע"מ 1761/13

המשיבות חשודות בכך שהפרו צו מפקד צבאי ונכנסו לשטח סגור במהלך הפגנה באזור נבי סאלח. הן נעצרו ונחקרו ובחקירתן שמרו על זכות השתיקה ולא ענו לשאלות החוקרים. קיימות עדויות של חיילים שהיו בשטח, על התנהלותן של המשיבות מרגע שנאמר להן לעזוב את המקום ועד לרגע מעצרן.

בבית המשפט קמא שקל כב' השופט שרון קינן את הראיות, את נסיבותיהם הקלות של המעשים, ואת עברן הפלילי של המשיבות. הוא ציין בהחלטתו גם את העובדה שהמשיבה מס' 1 היא אם לארבעה, ואת גילה הצעיר של המשיבה מס' 2. כב' השופט קמא שחרר את המשיבות בתנאי שכל אחת מהן וגם ערב צד ג' יחתמו על התחייבות בסך 2,500 ש"ח כל אחד, ושמירת קשר עם הסנגור מדי שבוע כדי לבדוק אם זומנו לדיון.

התביעה הגישה ערר על החלטה זו, ובקשה שאורה על מעצרן של המשיבות עד להגשת כתב אישום, תוך הודעה כי יש כוונה לבקש את מעצרן עד תום ההליכים נגדן. היא טענה כי ההשתתפות בהתקהלות אסורה שהתקרבה לכביש ראשי, בצירוף האלימות המילולית והעבר הפלילי של שתי המשיבות מלמדים על מסוכנות, ויש הצדקה לעצור אותן לפחות עד להגשת כתב אישום. עוד נטען על ידי התביעה, כי המשיבה מס' 2 לא התייצבה למשפט קודם שנוהל נגדה, עד שהיה צורך להתלות את ההליכים נגדה.

ההגנה התנגדה לבקשה. הסנגור המלומד הציג בפניי סרטון וידאו המתעד את רגע המעצר, והדגיש כי לא הייתה אלימות כלשהי. עוד טען, כי לא זו בלבד שהמשיבות לא גילו שום מסוכנות, אף ספק אם יש בהתנהגותן עבירה כלשהי על החוק. אין עילת מעצר של חשש להימלטות מן הדין, ואין בעבר כדי ללמד דבר לעניין זה, שכן המשיבה מס' 2 לא התייצבה למשפטה משום שלא קיבלה זימון למשפט. הסנגור ביקש שלא אתערב בהחלטת בית המשפט קמא. הוא הוסיף כי לאור התארכות הדיון עד השעה 16:00 הרי אם ייקבע תנאי לשחרור בדמות הפקדה כספית, המשיבות לא יוכלו להשתחרר - שכן אין עוד אפשרות מעשית להפקיד את הערבות. הסנגור ביקש שלא ייקבע תנאי שחרור המגביל את זכותן של המשיבות להוסיף ולהשתתף בהפגנות באזור כפרן, והציג פסיקה של בתי המשפט בישראל התומכת, לטענתו, בבקשה כזו.

עיינתי בחומר הראיות ובתקדימים שהביאו הצדדים. לא מצאתי בחומר שהוצג בפניי ראיה להתנהגות אלימה ומסוכנת מצד המשיבות. ייתכן שהכעיסו את כוחות הביטחון וגרמו להם טרחה, אך לא מעבר לכך. לכן, גם אם נעברה על ידן עבירה במקרה זה, ואיני קובע מסמרות בעניין זה, לא ראיתי לנכון ללמוד מכך על סיכון משמעותי הנשקף מהן. הטרחה והרוגז שהמשיבות גורמות לכוחות הביטחון אינן מהוות עילת מעצר. אני סבור כי החשש שהמשיבות לא יתייצבו למשפטן יכול למצוא מענה בתנאי השחרור שלהן, ואם יורשעו במשפטן - הצורך להרתיע מפני ביצוע עבירות דומות יכול למצוא מענה בענישה הצופה פני עתיד.

לכן החלטתי לשחרר את המשיבות ממעצר. אף שנטיתי לקבוע תנאי שחרור נוסף של הפקדה כספית, אני מקבל את טענת הסנגור כי לא תהיה אפשרות מעשית להפקיד את הכסף - ובכך יסוכל שחרורן של המשיבות.

מפאת קוצר הזמן - ולאור האפשרות שכתב אישום יוגש כבר מחר - השאלה בדבר הגבלת זכותן של המשיבות להשתתף בהפגנות בתקופה הקרובה הופכת בלתי רלוונטית להליך הזה. (אם כי עדיין ייתכן שהיא תהיה רלוונטית אם יוגש כתב אישום והמשיבות ישוחררו ממעצר). לכן, לא ראיתי לנכון להרחיב בשאלה זו בהליך הנוכחי, והחלטתי להותיר על כנם את תנאי השחרור שקבע בית המשפט קמא.

אני דוחה אפוא את ערר התביעה.

יש לצפות כי התביעה תשקול עד מחר את הצורך בהגשת כתב אישום. על המשיבות להתייצב מחר בבית המשפט, אלא אם כן תקבל ההגנה הודעה כי לא יוגש כתב אישום.

ניתנה היום, 1 ביולי 2013, כ"ג בתמוז התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: